קורס תיאורטי עוסק בעבודות אמנות שמשתמשות בקול האנושי כמדיום וכחומר באופן שבוחן ומערער על גבולות אמנותיים ותרבותיים ועל קטגוריות חברתיות ופוליטיות. מטרת הקורס להאזין ולחשוב אודות קול, דיבור וסאונד בהקשרים רחבים יותר של האמנויות במאה השנים האחרונות. נושאי המפתח יוצגו ויודגמו דרך דיון ביצירות של אמנות סאונד, מוזיקה, רדיו, תיאטרון-מוזיקה, פרפורמנס-ארט, פיסול ומיצב, וידאו-ארט וקולנוע. חלק מההרצאות יועברו על ידי מורים נוספים בסינפסה.
החלק הראשון, המבואי של הקורס, מציג את הקול האנושי כסמן תרבותי, חברתי ופוליטי. עמדה זו מודגמת דרך מיתוסים ופולחנים המשתמשים לקול, דרך הקלטות קול מתרבויות שונות ודרך יצירות קול אוונגרדיות. בחלק זה גם מוצגות גישות שונות לתאר קולות אנושיים: תיאורי שפה יומיומית, ניתוח סמיוטי, תיאוריים מכאניים-אנטומיים של הפקת קול והגייה, והצגה של הקול כחומר צלילי טהור בסונוגרמה.
החלק השני דן באסתטיקה ובאידיאולוגיה של השימוש בקולות שאינם שירה במוזיקה המערבית (קלאסית, ניסיונית ופופולארית) שנע מקולות לא מילוליים למילה מדוברת ולדיבור-שירה. נדון בעבודות הממוקמות על הגבול שבין אמנות סאונד למוזיקה ונבחן גישות שונות להלחנה, תיווי עיבוד אלקטרוני של קולות אנושיים. נכיר מסורות שונות של מילה מדוברת (Spoken Word) ונדון בהצעה שיש בז'אנרים אלו לחזרה אל המקורות הארכאיים של המוזיקה בשירה, באמנות הסיפור ובפולחן.
החלק האחרון מטפל בצדדים הפיסוליים והמרחביים של קול ודיבור והיחסים שלהם עם הממד החזותי. ננתח עבודות של שירה, אמנות סאונד, רדיו, פרפורמנס-ארט וקולנוע ונדון ביחסים שבין חלל פיזי, דימוי חלל אקוסטי ומרחבים שנוצרים דרך טקסט ושפה. מהצד האודיו-ויזואלי נתמקד בניתוק שבין הקול לגוף, בין סאונד למקור שלו, ניתוק שהוא לא רק סממן בסיסי של המדיה האודיו-ויזואליים האלקטרוניים אלא מהווה גם שפה אסתטית, מנגנון דרמטי ואמירה אידיאולוגית.
